<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן תצ"ט</h1>
<h2>דף סו.</h2>
ולענין מה שאמרת חמץ פגום שנתערב משהו בפסח ואינו בעין אם נחמיר עליו כיון שאיסורו במשהו אם לאו. לא נתברר לי פגם זה שאמרת מהו, אם הוא פגום גמור כגון פת שעפשה ויצא מתורת אוכל עפרא בעלמא היא ולא אסרה תורה עפרא בעלמא, ולא סוף דבר משהו אלא אפילו מחצה על מחצה או יותר. אבל אם אינו פגום גמור אוסר תערובתו באכילה אפילו במשהו כדעת רבינו יצחק הזקן ז"ל, לפי שכל שהו במשהו ואינו מחמת טעמו אין חלוק בין טעם לפגם לשאינו לפגם שהרי אין הולכין בו אחר טעמו, ודבר ברור הוא לפי דעתי אף על פי שמקצת מרבותי ז"ל חלוקין עליו. וכמדומה אני שיש לו ראיה מפורשת מפלוגתא דרב ושמואל [פסחים ל' ע"א] בקדרות בפסח ומסוגיא דאתמר עלה בגמרא, ואין מפרשין לחכם.
